עמוד הבית
אודותינו
מי אנחנו?
יעדי בית הספר
צוות בית הספר
נהלי בית הספר
כותבים עלינו..
אני ילד ירוק
חזון בית הספר
אני ילד ירוק
תרבות חברה וקהילה
סל תרבות וטיולים
מפתח הלב גם במשפחה
ועד הורים מוסדי
ועדת קהילה- מאגר פעילויות
מנהלה
טפסים
לוח צלצולים
לוח חופשות התשע"ח
רשימת ספרי לימוד וציוד לשנה"ל תשע"ח
יצירת קשר תשע"ח
צור קשר
לחץ כאן כדי להתחבר למערכת




מרחבי כיתות
מרחבי למידה
פורומים
משולחן היועצת
דבר היועצת
למי פונים?
אגרת להורים לקראת יציאה לחופשה בטוחה
שמירה על גופי - כללים שחשוב לזכור
מכתב להורים לקראת התעודות
מאמרים
ספרייה
גלישה בטוחה
גלישה בטוחה באינטרנט- קישורים
יום האינטרנט הבטוח
גלישה בטוחה גם בקייץ
חודשון
אגרת המנהלת לפתיחת שנת הלימודים
חודשון ספטמבר
חודשון אוקטובר
חודשון נובמבר
חודשון דצמבר
חודשון ינואר
חודשון פברואר
חודשון מרץ
חודשון אפריל
חודשון מאי
חודשון יוני

גלרית תמונות
טוען...
כל התמונות


כל הדפים

משולחן היועצת

כיצד נוכל ללמד את ילדינו להצטיין מבלי...

מאמרים


כיצד נוכל ללמד את ילדינו להצטיין מבלי להיות תחרותיים

תחרותיות אצל ילדים יכולה להביא אותם להישגים, אבל מחיר ההשוואה המתמדת לאחרים יהיה כבד. במקום זאת אפשר לעזור להם להצליח ולהצטיין בעזרת חיזוק הדימוי העצמי וההבנה שכל הישג שלהם נבחן ביחס ליכולות שלהם בלבד.

במילון אבן שושן מוגדרת תחרותיות כסוג של מוטיבציה הפועלת באדם ומניעה אותו קדימה להתאמץ יותר, לגייס את כל הכוחות והכישרונות, להתגבר על מכשולים וקשיים. ואכן, תחרותיות היא מניע בעל עוצמה שאין כמותו, אבל במקביל להצלחה ולהישגים היא גובה לא פעם מחיר כבד בדמות אכזבות, תסכולים וכישלונות.

המחיר הכבד של התחרותיות מחריף במיוחד במקומות שבהם ההצלחה, המקום הראשון וההצטיינות הם המדד היחיד לכבוד ולהערכה, שהרי לא תמיד ניתן לנצח. כשילד מרגיש בעל ערך רק אם הוא במקום הראשון או המצטיין מכולם, קשה לו מאוד לבנות ולבסס ביטחון עצמי ביכולותיו, כי הוא אף פעם לא יכול להיות בטוח שגם בתחרות הבאה יגיע ראשון. כשכל תשומת הלב של הילד ממוקדת באיך להיות יותר טוב מהאחרים, נשללת ממנו האפשרות לראות את האפשרויות והיכולות האחרות שלו, אלה שלא נבחנות ביחס לאחרים אלא רק ביחס לעצמו, כמו היכולת להתפתח, לתרום ולקדם מטרות המשותפות לו ולחברה.

מה ביכולתנו לעשות כהורים?

אפשר להכשיר את ילדינו לחיים בחברה הישגית גם בלי לפתח אצלם את התחרותיות, וזאת אם נסיט את הדגש מההשוואה לאחרים - להצלחה ולמימוש עצמי.

אם החלטתם לצעוד בדרך הזו, הדבר הראשון שעליכם לבדוק כהורים הוא אם קיימת בבית אווירה תחרותית. אווירה כזו נוצרת בעיקר כשקיימת השוואה בין אחים ")תראה איך אחיך הגדול עוזר/לומד/מתחשב, למה אתה לא כמוהו,(" או בין הילד לחבריו ")תראה איך החבר שלך משחק טוב כדורגל," או "למה את לא משתתפת בחוגים כמו כל החברות שלך.(" כשההתייחסות לילד נעשית בעיקר בהשוואה למישהו אחר הוא אינו לומד להכיר ולפתח את הדברים הייחודיים והנכונים לו. הוא גם לומד שאין דבר כזה להעריך מישהו ביחס לעצמו, כי הוא תמיד נבחן, מוערך או נשפט ביחס למישהו אחר.

הדרך הנכונה והמועילה ביותר היא ללמד את הילדים לבחון את התקדמותם והצלחותיהם ביחס לעצמם בלבד, תוך שימת דגש על התהליך ולא רק על התוצאה. כך למשל, במקום לשאול את הילד מי קיבל את הציון הכי גבוה במבחן, שאלו אותו אם הצליח לשפר את הציון בהשוואה למבחן הקודם.

בשלב הבא שימו לב לעצמכם ועד כמה אתם כהורים מפגינים תחרותיות. כשההורים עצמם משתפים ומספרים רק על הישגים והצלחות, וכשהם לא מצליחים במשהו הם פשוט לא מספרים על זה, המסר שעובר לילדים הוא שבבית הזה אין מקום למפסידנים. גם כשההורים בתקשורת בינם לבין עצמם משתמשים במשפטים כמו "אני יודע/ת יותר טוב ממך מה נכון לילדים" או "את/ה תמיד טועה" המסר התחרותי עובר ביתר שאת.

בשלב השלישי בחנו את רמת הציפיות שלכם מילדיכם. ציפיות הן דבר חשוב. כשלא מצפים מילד לשום הישג או תוצאה הוא מקבל את המסר שבאמת אין מה לצפות ממנו, אין לו יכולת, אין לו כישרונות וחבל להתאמץ. מצד שני, כשהציפיות נקבעות לא על פי היכולות של הילד עצמו אלא על פי אמות מידה של הישגים והצלחות חיצוניים, הילד חווה את אותה תחושה של חוסר אמון בעצמו, משום שכשהוא לא עומד בציפיות הגבוהות הוא חש שאכזב, מקבל ביקורת ונוטה להתייאש ולומר "זה מה יש." תחרותיות מעצם מהותה מטפחת ציפיות גבוהות, ואולי גבוהות מדי, מאחר שהיא ניזונה מהתפיסה שקנה המידה הוא חיצוני ונקבע בלי להתבונן בילד המסוים ובלי לבחון אם רמת ההישגים הזו מתאימה לו.

להתחיל מעזרה בבית

ככלל, כמו בכל דבר גם בעניין התחרותיות: כשמחפשים את הדרך צריך להגדיר בראש ובראשונה את המטרה. פעמים רבות ההורים כל כך שקועים בדרך, עד שאינם עוצרים לבדוק אם היא אכן משיגה את המטרה. כשהמטרה היא לתת לילדים כלים להצלחה והתקדמות בחיים, הדרך חייבת להתבסס קודם כל על דימוי עצמי חיובי של הילד כמי שיכול, אם רק ירצה, לפתח את כישרונותיו, למקד את מאמציו ולהצליח.

דימוי עצמי חיובי, ביטחון בכוחות ותחושת ערך נבנים אצל ילדים כשזה האופן שבו מתייחסים אליהם הוריהם. כלומר, כשהם מעודדים ולא מבקרים ויודעים להדגיש את החיובי לפני שמצביעים על השלילי (גם כשהכוונה היא שהילדים ילמדו מהשגיאות שעשו.( כשהילד בטוח במקומו במשפחה ובערכו כאדם הוא יכול להפנות את שאיפת העליונות שלו ויחד איתה את כל המשאבים שברשותו לקידום המשימה שלפניו. הוא פנוי ללמידה, פתוח להתנסות ומוכן גם לשגות. לעומת זאת כשהילד נושא דימוי עצמי פגיע ושברירי, הוא לא פנוי רגשית למקד את כוחותיו מול משימה, ולו גם הפשוטה ביותר.

האמון בעצמם ותחושת המסוגלות נבנים אצל ילדים מתוך ההתנסויות שמאפשרים להם ההורים. כבר מגיל צעיר מאוד יכולים ילדים (ולרוב הם גם מבקשים ושואפים לכך) לקחת חלק ולהשתתף בשגרת החיים בבית. כך הם לומדים ומבינים שהדרך להיות חבר משמעותי במשפחה היא לעשות, לעזור. רק דרך עשייה ותרומה - שמתאימות לגילם ולהתפתחותם - חווים הילדים יכולת אמיתית ומבססים את ביטחונם העצמי. וכאשר הדימוי העצמי של הילד הוא של מי שבאמת יכול - הוא גם משיג ומצליח. בגדול.

 

כתבה: אפרת טננבאום - מדריכה, מרצה ומנחה בכירה במכון אדלר.


למעלה הדפסה שלח RSS Bookmark and Share

בית הספר הירוק

מנהלת האתר כרמית משרקי

 

כל הזכויות שמורות לאוריג`ין בע"מ פותח ע"י schooly אתרים לבתי ספר